תקציר המבוא:

אודות המחבר

המחבר מתאר את מונקץ' היהודית, העיר שבה חי ופעל בתקופת בין המלחמות.

המבוא:

(עמוד יג)
עמ"י עש"ו

הקדמה והתנצלות המחבר
יתברך הבורא וישתבח היוצר במה אקדם ואכוף לא' מרום להודות ולהלל לפניו בתהלות ותשבחות על רוב חסדיו שעשה עמנו ושם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו בימי ענינו ומרודנו וזיכני לראות ולברך על המוגמר של ספרי ברכת ברוך ד' שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה [כדעת הרבה פוסקים שהגומר ס' שחיבר בחי' תורה לש"ש בכתיבה וכש"כ בהדפסה שיברך שהחיינו, ויש שכ' לברך בלא שם ומלכות, והרב מעשה אברהם יו"ד סי' ל"ח כ' דהיותר טוב לעשות מלבוש חדש וללובשו כדי לברך שהחיינו בשם ומלכות ולכוין לברך על המוגמר מהס' החדש כמש"כ הברכי יוסף יו"ד סי' ע"ר לענין ס"ת חדש יע"ש] וממילא מצאתי א"ע כמחויב להביא קרבן תודה על כל הטובות נסים ונפלאות שעשה ועושה ואשר אני בטוח שיעשה גם בעתיד עמי בכל רגע ורגע לכן באתי להפיל תחינתי לפני אבינו שבשמים ית"ש שיקבל ספרי זה תמורת תודה ויה"ר כאלו הקרבתי תודה [כמש"כ הרב בס' פלא יועץ באות חידוש שעכשיו שאין ביהמ"ק ואין קרבנות הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאלו הקריב קרבנות והביא סמך מקרא עולה וחטאת לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי עיי"ש].

והנה דרכם של מחברי ספרים תיכף בדברם הראשונות טרם כל להקדים הקדמות מני ים ארוכות ומשתדלים לדבר בלשונם צחות ללמד ולהורות על מה אדניהם הוטבעות ועל איזה מטרה יהיו דבריהם משולבות אשה אל אחותה חוברות ובפרט מעת שעברו עלינו צרות ותלאות רבות ורעות כל מחבר מיגע א"ע בהשתדלות לרשום בעט ברזל ועופרת לזכרון ולמשמרת לדורי דורות את הרשעות וההריגות אשר עשה לנו עם הדומים לחיות מקור הרע והרשעות אכל אני לא כן ברצוני לעשות כי יודע אני שכבר קצה נפשינו לשמוע המעשיות שכבר הוכפלו לאלפים ורכבות ולא נשאר לנו לעשות בלתי
(עמוד יד)
להרבות בתפלות ובקשות לא' צבאות לנקום דמם ולעשות עמנו נפלאות שנזכה במהרה לישועות ונחמות ולהשיב לב בנים על אבות בבנ"צ בב"א.

ועתה אין ועתה אלא תשובה להרבה מתלמידיי הי"ו [שלמדו אצלי בישיבת "נחלת צבי" בק"ק מונקאטש יצ"ו] שבקשו ממני שאכתוב בההקדמה הערכה אודות עירנו עואב"י מונקאטש בכלל ואנשי' בפרט בכדי שאותן האנשים שלא הכירו את עירנו מקרוב יהי' להם איזה דמיון להבין ולהשיג את יקרת ואיכות עירנו אשר לה יאתה להכתירה בכתר שם טוב ירושלים דארץ הגר אבל לדאבוני ולמרות רצוני לא אוכל למלאות מבוקשם בזה כי באם אנו רוצים לתאר לפני הקוראים את תמונת ובנין עירנו בכלל ובפרט תקצר כל הספר לזה כי חוץ מה שזכתה מדור דורות לרבנים גאונים היותר גדולים ואדמורי"ם הק' בפרט לאחרונה שזכינו להחוט המשולש הגה"ק בעל שם שלמה ובנו בדומה לו הגה"ק מאוה"ג בעל דרכי תשובה ובנו אדמו"ר הגה"ק מרן בעל מנחת אלעזר ושא"ס זי"ע, היתה העיר מלאה חכמים וסופרים חסידים ואנשי מעשה ולדוגמא אזכיר ענין אחד שהייתי עד ראי' שישבנו פ"א בפעודת סיום מסכתא ומלכנו בראשינו הוא רבה"ק בעל מנ"א הנ"ל זי"ע ובתוך שיחותיו הנעימים ומתוקים כנודע התחיל פתאום לדבר אודות אנשי עירינו ופתח פיו הק' ואמר מה אוכל לומר לכם אני מתגאה ומתפאר עם אנשי עירינו ולא אבוש לילך נגד משיח צדקינו גם עם הבעלי מלאכות שלי שכמעט לא נמצא ביניהם אחד שיתפלל תפלת שחרית בלתי טבילה במקוה מקודם ומזה הפרט תוכלו לדון על הכלל, וגם חוץ מזה אין פה מקומו של סיפורי מעשיות בס' שמיוחד לח"ת כי יראתי שבאם אאריך בההקדמה בסיפורי מעשיות אז כשתפתחו את ספרי תתחילו לקרות אותם שבטבע הם מושכים הלבבות ולא ישאר לכם עת לעיין בפנים הספר אשר באמת זאת היתה כל מגמת לבי וחפץ נפשי לזכות את בנ"י בפרם ידידיי בניי ותלמידיי אשר לתכלית זה באתי באמת לבקש מכם אהובי ידידיי ובפרט בניי ותלמידיי הי"ו נא ונא אינו אלא לשון בקשה מכם לעשות עמי אות לטובה ולקבל עליכם לעיין בספרי מעת לעת ובפרט בש"ק ויו"ט וגם להחזיר ולהגיד אותם גם לאחרים ואהי' לכם אסור תודה ואבטיחכם להחזיק לכם טובה בזה ובבא לאיוש"ט, ועד בשחק כי לא חיברתי ספרי זה להתייהר ולהתפאר ח"ו רק עיקר
(עמוד טו)
כוונתי הי' מחמת שראיתי בחוש שבעו"ה הדורות מתמעטים והולכים כל אחד אחרי הבלי ותענוני העוה"ז אשר ע"כ כל או"א מאתנו מחויב לעמוד על המשמר להזהר ולהזהיר בנינו שישתדלו בכל כחם ובמסנ"פ להשאר יהודים נאמנים ומסורים בלב ונפש לד' ולתורתו הק' ברוח ישראל סבא כאשר ראינו אצל אבותינו ורבותינו הק' נ"ע לכן לתכלית זה טרחתי בעמל רב שאין להאמין כי אספר כי הרבה לילות נדדתי שינה מעיני בכתיבה ואח"כ בסידור הכתבים וכל כוונתי הי' רק בכדי שאזכה לגמור מלאכתי לטובה בתקותי בעזה"י שבעת שיראו בניי וב"ב הי"ו הספר שחיבר זקינם ישפיע עליהם בשפע טוב להטיב דרכם להדבק בד' ובתוה"ק אמן וכן י"ר.

זאת ועוד טעם אחרת הי' בעוזרי שעורר והניע אותי לקרב אל המלאכה ולהעמיס עלי עבודה קשה כזו כי חשבתי דרכי ואמרתי אשר מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי והלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולב יודע מרת נפשו ואחר שראיתי בס' פלא יועץ ערך חידוש וז"ל כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו רק שיעמול בכל כחו לחדש חידושי תורה דהיינו להקשות ולתרץ בתנ"ך או בש"ס או לפרש פירושים בפרד"ס על תנ"ך וש"ס והוא תיקון גדול לכל עון ולכל חטאת. ובפרט לעון פגם הברית שהזרע יוצא מן המוח ותיקונו שיטרח במוחו לחדש חידושי תורה, ובהקדמת לב שומע מסיים על דברי הפלא יועץ הנ"ל וז"ל בשנם אם משתדל להדפיסם שיש טירחא יתירה דבעי כח נברא בהעמדה והערכה בכל פינות ודרך תבונות לעיין מה הוא אומר עד מקום שידו מנעת שלא ידברו עליו תועה ויהי' כף זכות מכרעת עיי"ש.

ועד השלישי אני בא בפעמי כי מיום עמדו על דעתי הי' כל מגמת נפשי וחשק לבי ללמוד וללמד לאחרים ומי עוד יוכל להעיד עלי בזה כמו אתם אהובי תלמידיי שראיתם בעיניכם בהתחלת התייסדות ישיבתי הנ"ל שהשלכתי כל מסחריי אחר גוו בכדי שיהי' ביכולתי לקבוץ לי עתים לתורה עם חבירים מקשיבים לקולי וחסדי ד' כי לא תמנו והי' בעזרי ית"ש לנהל ישיבתי שנתפרסמה אחר זמן קצר לשם ולתפארת ורב תודות לו ית"ש על החסד שעשה עמדי שזכיתי להרביץ תורה ברבים ולהעמיד תלמידים לאלפים כולם אהובים כולם ברורים ת"ח ויראי ד' אשר תלי"ת זה חלקי מכל עמלי, וגם אחרי בואו הנה ארצה"ב הייתי איזה זמן ר"מ בישיבה הרמה ומפורסמת "ערוגת
(עמוד טז)
הבושם". ואח"ז עלה בידי בעזה"י לייסד חברה בשם "לומדי תורה ברבים" שלמדתי בכל יום לערך ב' וג' שעות גמ' ומד"ר וש"ע עם אנשים זקנים שכבר שבו מצבא העבודה ולא יעבדו עוד והבטלה מביא לידי שיעמום ע"כ החלטתי להגיד להם השיעורים יום יום איזה שנים רק זה כשתי שנים שהוכרחתי לעזוב את משמרתי זאת כי נחלתי בעו"ה והייתי בבית החולים איזה שבועות ר"ל, עד שריחם עלי הקב"ה ברוב רו"ח ושלח לי רפואה שלימה בזכות אבותי ז"ל, ואפיל לפניו תפילתי שיתמיד בריאתי בכדי שאזכה עוד ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולזכות את הרבים לאיוש"ט דשנים ורעננים אס"ו.

ולכן אמרתי בלבי אלך ואחדש ח"ת אשר על ידם אזכה להיות ממזכי הרבים גם אחרי איוש"ט שנעשה האדם חפשי ממצות כידוע ע"י שיעיינו וילמדו בספרי הח"ת שלי ויאמרו דבר שמועה מפי ועל ידם אזכה גם אנכי ואני תפלה להשי"ת שיאריך ימי ושנותי בנעימים שיהי' ביכולתי בעצמי ללמד ולזכות הרבים עוד רבות בשנים עד מאה ועשרים שנים ומתוך רב נחת עם הבנות והבנים אס"ו.

וגם ארבעה אני יודע ליתן טעם לשבח על אשר החלטתי לדפוס ולהו"ל ספרי זה והוא כי ראיתי בס' חסדי אבות מהגה"ק מרן חיד"א וצ"ל על המשנה דאבות [פ"נ מ"ח] כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו וזלה"ק במה שידוע שכל אחד קיבל חלקו בתורה בסיני ואם הוא ירא שמים הוא המוציא לאור אשר קיבלה נשמתו והחידוש ההוא אין אחר יכול לחדשו כי הוא חלקו ואם זכה וחידש החידוש ההוא אשר קבלה נשמתו והוציאו לאור ואח"ז שכוח מעיקרו זו רעה חולה שהחידוש ההוא אין חכם אחר יכול לחדשו וז"ש כל השוכח דבר א' "ממשנתו" דייקא מהשייך לשורש נשמתו ושוכחו מתחייב בנפשו, וכן פי' הגאון הנ"ל ז"ל בזה אשרי מי שבא לכאן "ותלמודו בידו" "תלמודו" דייקא השייך לשורש נשמתו עכ"ל. והגה"ק מהר"ם אלשיך זצ"ל בפסוקי משלי (סי' ב') עה"פ אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה וגו' כ' וז"ל מלמד לאדם דעת שאל יתייאש אדם עצמו מלעסוק במה שנפשו חשקה הן במקרא והן במשנה בלמוד ואגדה גם לחדש בהם מה שנראה בעין שכלו ואל יאמר מי אנכי ואילו הי' דבר חידוש ההוא מילתא מעליותא למה לא העלו הראשונים בשכלם אין זה כי אם רע לב ודברי היצר הרע כי אולי זה חלקו הניתן לו מסיני ואחר שהאריך בזה סיים שם וז"ל וזה הדבר הוא אשר נראה
(עמוד יז)
כמה מדות בדעות יש מחזיק במקרא ויש במשנה ויש בגמרא ויש באגדה ויש ימצא בו שכל מוליד ויכול להתחדש ויש לא יתחדש כי הכל תלוי כפי יחס נפשו למעלה בחלקי פנימיות התורה כו' ויש ניתן לו להתחדש כפי המתיחס אל בחינת נפשו והמגיע לחלקו רצונו ית"ש שלא יתחדש בעולם זולת על ידו כו' יע"ש.
ע"כ החלטתי וגמרתי בלבי אלך ואסדר ואקבע בדפוס הח"ת שלי עכ"פ באגדה הנם כי באמת הי' לי בכתובים הרבה חידושים כמעט על רוב סוגית הש"ס כמו שמעיד עלי הה"ג מוהרנ"ש שליססעל ז"ל (הי"ד ויב"ל) במכתבו (הנדפס בסוף ספרי זה יע"ש) שראה אותם אצלי אבל נאבדו ממני בשנות השואה בעו"ה ואחר רב הצרות והתלאות שעברו על ראשי מאז נחלש כח זכרוני ובשום אופן אין ביכולתי לזכור ולחזור ולכתוב אותם, רק דברי אגדה המושכים את הלב בניקל יותר להיות נזכרים ולכן כתבתים ואספתים מחדש את אשר עלו בזכרוני וגם באתי "באומר" הבא מן ‏ "החדש" אשר חדשתי פה בעת למדו ברבים עם חברים המקשיבים לי והרהרתי בלבי בטח הן הן הדברים והחידושים שנתנו לחלקי בסיני ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ית"ש ושימצאו דברי חן בעיני אל' ואדם אכי"ר.

עוד לא אמנע מלהביא דברי הגאון מוהר"צ חיות זללה"ה שכתב בהקדמתו לס' עין יעקב ח"א וז"ל ונשאר לנו לדבר עוד מעניני אגדה אשר הם חלק גדול מן התלמוד ומקצוע גדולה בתורה כו' אכן תמצא איזה חכמים מובאים בתלמוד אשר לא עסקו רק בהלכה לבד ולא היו בקיאים אפי' במקרא עי' תוס' (ב"ב קי"ז) דמצינו לפעמים שהאמוראים לא היו בקיאים במקרא כו' וכן להיפך תמצא הרבה אמוראים דלא היו מתעסקין בהלכות כלל רק באגדה ודרשות המקראות ונקראו אלו החכמים בלשון חז"ל בשם רבנן דאגדת יע"ש ארוכות דברים עם ראיות ברורות מש"ס בבלי וירושלמי א"כ איפו אנן יתמא דיתמא בודאי דאין לנו למנוע מלעסוק באגדה הק' ודל"ב.
ומה שנוגע לענין המלעיגים והמתלוצצים מצאתי א"ע למחויב להביא מס' שה"ג שמזהיר מאוד לבלתי פגוע בכבוד המחברים והוא בכלל עבירות שבין אדם לחבירו שאפי' יו"כ אינו מכפר עד שירצה את חבירו כמו שמצינו בש"ס (יומא פ"ז) והגאון בעל פרמ"ג בהקדמה על או"ח כאשר יסכר פי המליזין ומדברים על מחברי ספרים שלא
(עמוד יח)
יהי' בכלל ואם בחקותי תמאסו וגו' כי לפעמים ימצא בס' קטן מה שלא נמצא בראשונים כאשר הניחו לו מקום להתגדר כו' יע"ש ארוכות דברים במתק לשונו - ובשו"ת חת"ס (האו"ח סי' ר"ח) כ' וזלה"ק הצריך לענינינו היודע בעצמו כי כל מגמתו לשם השי"ת להגדיל תורה ולהאדירה ורק מונע בר מפני חשש מבקרי מומין ומלעיבים במלאכי ד' עבירה הוא בידו כו' יעוי"ש. ע"כ אחרי רואי כל אלה החלטתי לבלתי אבוש מפני המלעיגים והמתלוצצים כי הבל יפצו פיהם ואינו כדאי לטפל בהם כי במה הם נחשבין נגד גדולי הפוסקים שהבאתי זי"ע ובפרטם אחר שנראה לי מש"כ הגאון בעל חוו"ד זצ"ל בהקדמה לס' תורת גיטין בשם מאמר החכם שדבר אחד טוב אשר ימצא בספר כבר כדאי שיגן על כל הספר וכן מביא משמו בס' ביכורי אביב עה"ת עה"פ (קהלת י"ב) ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ שבשביל ספק חידוש אחד אמיתי כבר כדאי להדפיס ספרים רבים ע"ש, ולכן תמכתי יתידותי בעזר צור ישועתי ולא אמנע הטוב מלהוציא מחברתי לאור עולם ולהפיצם בישראל ואבטח בחסדי ד' שימצאו דברי חן בעיני כולם ולא אבוש לעולם אכי"ר.

ועתה באתי בטעם לשבח על קריאת ספרי בשם "חמדת צבי" והוא כי ראיתי בס' דבש לפי במע' השי"ן אות כ' שבשם רמוז שרשי אחיזת נשמתו למעלה ובהזכרת שמו מעורר שרשי נשמתו כו' יע"ש ובס' תוכחת חיים ח"ב דל"ג כ' דבזמנינו א"א להנהיג בלי הזכרת שמו בחיבוריו מכמה סיבות יע"ש, ואף זאת שמיום עמדו על דעתי הי' עיקר "חמדת" לבבי ונפשי שאזכה לחדש בתוה"ק חידושים ופירושים וכמעט בכל תפלה שפכתי שיח לפני אדון כל ית"ש שאזכה לכוין האמת לאמיתו וגם שמי בקרבו, ולפי שראיתי הרבה מרבותינו הגאונים ז"ל שהשתדלו לרמוז גם שמות אבותיהם בשם ספריהם (עיין בהקדמה לס' "באר שלמה" ח"א מריעי האמתי יבל"ח הה"ג מוהר"ש צוקער זצ"ל) האבדק"ק האלאס יצ"ו) (שהוצאתיו מחדש זה כשתי שנים) לכן חשבתי אלך ג"כ בעקבותיהם כי שם אאמו"ר ז"ל הוא "ראובן" עם הכולל ושם אמי נ"ע "רעלא" ושניהם בגימ' חמש מאות ואחד וששים ושם ספרי "חמדת צבי" עם השבעה אותיות ג"כ בגימ' הכי הוי חושבנא דדן כחושבנא דדן ודוק ותשכח, אבל באמת חוץ מכל אלה אני חייב להם לעשות זאת להשיב להם תודה על העמל
(עמוד יט)
שעמלו בי במסנ"פ לגדלינו בתו"י והחזיקו אותי בכל מילי דמיטב להסיר ממני הדאגה בכדי שאוכל לישב עה"ת בלי שום טירדות ישלם ד' פעלם ותהי משכורתם שלימה מעם ד' ויעמוד להם זכותם ובנ"ע תהא מנוחתם ותנצב"ה לעולמים עד שיקומו ישיני עפר ויזכו לתחי' בבנ"צ במהרה דידן ברורו"ח אס"ו.

באעה"ח יום שנכפל בו כי טוב לס' תשא תשכ"ה לפ"ק ברוקלין יצ"ו.
צבי בלאאמו"ר הר' המופלג בתו"י מו"ה ראובן ז"ל
מלפנים ר"מ ומנהל דישיבת "נחלת צבי" בק"ק
מונקאטש יצ"ו